סמעאן נופי ובניו בע"מ נ' ליאלי השקעות בע"מ ואח'

פסק דין

1.בין הצדדים נחתם בחודש פברואר 2012 או בסמוך לכך ההסכם נספח א' לכתב התביעה (על ההסכם לא רשום מועד חתימתו). על פי ההסכם, התובעת הייתה אמורה לבצע עבודות עפר ופיתוח במגרש 24 באילת, עבור הנתבעות לפי תוכנית אדריכלית (להלן: "ההסכם").

תוכנית אדריכלית לא הוצגה בפני על ידי מי מהצדדים.

2.עבודות הפיתוח היו אמורות להתבצע על ידי כלים וציוד הנדסי של התובעת כאשר הסולר שצורכים הכלים יסופק על ידי התובעת והצדדים יישאו בעלותו בחלקים שווים.

3.התמורה לעבודות שיבוצעו על ידי התובעת הינה העפר שהתובעת תכרה מהמגרש, תוך כדי עבודה עליו. ע.ת. 1 הסביר כי אותה עת הוא ביצע עבודות בכביש 90 ליד אילת והיה זקוק לעפר ולכן סוכם מה שסוכם בהסכם.

4.התובעת החלה בעבודות ביום 27.03.12.

ביום 16.05.12 הופסקו העבודות במגרש 24 מכוון שהוצא על ידי עיריית אילת צו הפסקה מנהלי ולאחר מכן הוצא גם צו שיפוטי ולמעשה ניתן היה לחזור לעבוד במגרש רק לאחרונה, בחודש אוקטובר 2013, משניתן היתר בנייה ובוטל צו הפסקת העבודה, כשנה וחצי לאחר שהוצא צו ההפסקה המנהלי (פרו' מיום 12.11.13 עמ' 17 שו' 10).

5.התובעת טוענת שלא שולם לה מה שסוכם, מחצית מעלות הסולר שהשתמשה בו לעבודות על המגרש, כאמור בהסכם.

6.הנתבעות מסרבות לשלם את הסכום הנתבע משני טעמים:

א.התובעת לא סיימנה את העבודות שהייתה אמורה לבצע על פי ההסכם.

ב. החשבון שערכה התובעת בגין צריכת הסולר אינו נכון.

7.אשר לסיום והשלמה של העבודות, התובעת הסבירה (פרו' 12.11.13 עמ' 2 שו' 28) כי בזמנו, כשנחתמה העסקה, היא הייתה טובה לשני הצדדים, אולם כיום לאחר כשנה וחצי היא אינה זקוקה לעפר שמהווה את התמורה לעבודה. ובינתיים היא נאלצה לרכוש עפר ממקום אחר בגלל שלא יכלה להמשיך את העבודות ולכרות עפר וזה עלה לה הרבה יותר ולכן היא אינה מסכימה להמשיך את ההסכם כמו שהוא.

8.בנקודה זו הנני מסכים עם התובעת.

על פי סעיף 3 להסכם, העבודה היתה אמורה להסתיים תוך 120 יום,.

התובעת החלה לעבוד כמוסכם ועבדה באופן רצוף, לרבות בימי שישי, ערבי חג וחול המועד(ע.ת. 3, שם, עמ' 14 שו' 1) עד אשר העבודות הופסקו ביום 16.05.12 בצו מנהלי.

משהוסכם על תנאים התקפים למועד מסוים, לתקופה של 120 יום, ומשביצועו של ההסכם סוכל כתוצאה מדבר התלוי בנתבעות, גם אם לא ללא כוונה מצידן, לא ניתן לחייב את התובעת להשלים את העבודות באותם תנאים שהיו טובים לאותו מועד ואינם טובים כיום, לאחר כשנה וחצי.

לפיכך הנני קובע שעל הנתבעות לשלם לתובעת את עלות מחצית הסולר שנצרך בגין העבודות שבוצעו במגרש 24.

9.אשר לחשבון הסולר, הנתבעות החזיקו במגרש אדם מטעמם, ע.ת. 3, אשר נכח במגרש כל עת ביצוע העבודות ורשם כל תדלוק ותדלוק שבוצע לצורך ביצוע העבודות והנתבעות אינן מתכחשות לרישומיו של העובד מטעמן (שם, עמ' 16 שו' 1 – 6), אלא שהן טוענות שעל פי רישומיו של ע.ת. 3 היו מקרים בהם הוא לא ראה במו עיניו את התדלוק.

ע.ת. 2 הסביר בעדותו כי היו מקרים בהם רכב התדלוק לא היה זמין ולכן המשאיות תודלקו אצלו בחנייה והדברים נרשמו על ידי ע.ת. 3 במדויק (שם, עמ' 10 שו' 16).

10.ע.ת. 3 הסביר שכמעט כל התדלוקים בוצעו בנוכחותו והוא רשם את הנתונים הרלוונטיים בדוחות, נספח ב' לכתב התביעה. במקרים מעטים התדלוק לא נעשה בפניו אלא אצל התובעת (מה שתואם את דברי ע.ת. 2), אולם גם כאשר התדלוק לא נעשה בפניו ממש, הוא יודע להעריך את כמות הסולר הנצרכת בעבודה במגרש, כפי שהסביר (עמ' 2 שו' 6).